כאוס

קוואפיס/ תמיר גרינברג

wordpress hit counter
 

שירו של תמיר גרינברג, הלקוח מספרו הראשון "דיוקן עצמי עם קוונט וחתול מת" (עם עובד, 1993), לוקח את הייאוש למחוזות אחרים, מפוכחים יותר, פחות "ממיתים", עם נימה מסוימת של הומור. קוואפיס, המשורר הפקיד, בשיר זה של תמיר ג., הוא כולנו, למעשה, שהמציאות כופה עלינו את השגרה המטרידה. ההומור בשיר נמצא למעשה בתובנה שעולה ממנו – "תכלית חיי היא המסע" – ניסוח אחר לאמרה הידועה על העבודה, והבחירה במילה "מסע" שיש לה משמעות של נצח, לתיאור חיי העבודה. אך ההומור, המפוכחות, הצינית משהו – הם גם בשורות הקצובות והפשוטות – כמו השגרה שפוסקת את חיינו במקצב מונוטוני.

v

שי אריה מזרחי
מודעות פרסומת

ניווט של פוסט יחיד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: