קטע השיר הזה לקוח מתוך ספרה של ליאורה בינג-היידקר "קרב פנים אל פנים", הוצאת פרדס, 2007. הספר הוא למעשה פואמה ארוכה בעלת עשרה סיבובים, סיבובי קרב, שמנהלת הבת עם דמות האם שהלכה לעולמה. קשה אולי לכתוב על חלק מהפואמה המרתקת הזאת בלי להתייחס לפואמה כולה, (ואני מביא כאן ביקורת שכתבתי לפני יותר משנתיים עליה) אך אנסה לעשות זאת בכל זאת. בקטע כאן אנחנו קוראים על הבת שמנסה לחמוק מדמות האם, שנוכחת בכל פינה, מזכירה ומורגשת בכל מקום, אם על-ידי אנשים, על-ידי ריחות, על-ידי שלטי חנויות… ובקטע הזה, על-ידי אישה זקנה שהילוכה עקום. השוטטות, השוטטות ללא תכלית ברחובות תל-אביב, העיר הנהנתנית והשבעה, למעשה, החסרה, כדי למלא את הריק שנוצר עם מות האם. והשוטטות הזו היא "המחריד מכל". המחריד מכל מכיוון שהריק לא מצליח להתמלא על ידה, מכיוון שה"תאווה" של הבת לא יכולה להיות שבעה או להיות מורעבת, מכיוון שהריק, השוטטות ללא מטרה, מצליח בסוף למלא את הנפש בריקנותו, משום שמרכז הכובד, לבסוף, שוקע לעבר האדמה.
כאוס 