מאיזה צד אוחזים בשפה עכשיו?/ ענת לוין
מתוך אנה מסתובבת לאט, אחוזת בית, 2007
הגורל הוא אחד בשירהּ הנוקב של ענת לוין: עכשיו. ללא פשרות. בלי תירוצים ובלי לברוח: צריך לעבוד. קשה. עם שתי הידיים, אזוקות למטרה הזאת, הסיזיפית, המענה, המהנה, הגורמת כל פעם להרגשת התרוקנות, (בשעות בין הערביים) וכל פעם מחדש לחיפוש אחר ההתמלאות, ושוב, ושוב.
כאוס 
חזק
זה שיר שהוא מעבר לנהדר. שיר שהוא בעצמו סוג של מסמר מטאפיזי. האישי שמתאר את האוניברסאלי. הכוח של השפה להמחיש את הקיום הפיזי ולשאת את הרוח מעליו. להגאל מהייסורים בזכות היופי.
שני הבתים האחרונים מפעימים. ממש אל תחזירי את הכסף. גם העננים העומדים מתוחים עם נשקם – דימוי שלא במהרה יישכח. תודה!