השיר כאן מתאר מאמץ של ילדה-אישה (או אישה-ילדה) ל"בנות" מעצמה דמות מטופחת ויפה, מאמץ שנמשך 'כל היום' ובסיומו – השתחררות, צחוק גדול.
ניתן להבין את השיר כפשוטו, מאמץ – ולאחריו השתחררות גדולה המלווה בצחוק, אולם שתי השורות האחרונות בשיר, "צברתי קריאות התפעלות/ לשימוש מאוחר יותר" יכולות להעיד על משהו אחר, שמובן אולי רק לדוברת בשיר – ואולי קריאה בין השורות תגלה דקויות המספרות על פגיעוּת גדולה, כמעט בלתי מובנת – בכל אופן, הן משתלבות היטב בתחושות שנוצרות בשיר ומהשיר ובאופן כללי בשיר מיוחד ויפה זה, שנבחן בקול אחר ורענן.
איזה יופי של שיר, ואהבתי גם את הניתוח הרגיש
גם בי הדהדו במיוחד שתי השורות האחרונות, וזה הזכיר לי שיר שכתבתי פעם כשהייתי נערה (ומעניין שהשיר של ענת נקרא "התבגרות") ונפתח בשורות "אלבש את שמלת הנפש שלי/ ואצא לצוד מבטים חושקים".
לא יודע למה, אבל השיר נשמע לי קצת עצוב ושברירי.
האשה\ילדה\בחורה – מתוארת בשיר כאדם די שברירי שצריך להקים סביבו חומות בשביל להעלות את ה"אגו" שלו.
כל היום היא התגנדרה, ולאחר מכן – רק לאחר שהתלבשה וננעלה כמו שצריך – התחזק לה כוח העמידה.
בנוסף חיזקו אותה תכשיטיה.
והסוף העצוב מכל – צבירת המחמאות והקריאות לעברה שאותם היא תשמור ליום סגריר.
שיר עצוב על אישה ריקה מתוכן שצריכה להקיף את עצמה בחיזוקים חיצוניים במקום למלא את עצמה.
איזה יופי של שיר, ואהבתי גם את הניתוח הרגיש
גם בי הדהדו במיוחד שתי השורות האחרונות, וזה הזכיר לי שיר שכתבתי פעם כשהייתי נערה (ומעניין שהשיר של ענת נקרא "התבגרות") ונפתח בשורות "אלבש את שמלת הנפש שלי/ ואצא לצוד מבטים חושקים".
לשימוש מאוחר ביותר
מאוד חזק הפער בן כאן לאחר כך
להתראות טובה
מקסים! השורה האחרונה היא הלוז הסמוי של השיר. שורה זאת היא "משהו שמשאיר משהו" כפי שכתב זך באחד משיריו.
אהבתי מאד ! השימוש בעמידה על בהונות ובעגילים להעצמת האישיות מדהים !
והמחמאות לנערה אשה נאגרות למועד המתאים … ענתי , גאוני ! שרה טור
לא יודע למה, אבל השיר נשמע לי קצת עצוב ושברירי.
האשה\ילדה\בחורה – מתוארת בשיר כאדם די שברירי שצריך להקים סביבו חומות בשביל להעלות את ה"אגו" שלו.
כל היום היא התגנדרה, ולאחר מכן – רק לאחר שהתלבשה וננעלה כמו שצריך – התחזק לה כוח העמידה.
בנוסף חיזקו אותה תכשיטיה.
והסוף העצוב מכל – צבירת המחמאות והקריאות לעברה שאותם היא תשמור ליום סגריר.
שיר עצוב על אישה ריקה מתוכן שצריכה להקיף את עצמה בחיזוקים חיצוניים במקום למלא את עצמה.
תגובה בהחלט מעניינת. רמזתי לכך בדבריי אולם לא רציתי לפרש את השיר מדי.
מאוד אהבתי. בכלל אני נהנה לקרוא את השירים מאת ענת קוריאל.