כאוס

חיזיון/ ענת קוריאל

"מערבולת אספה כל התחלה",
ענת קוריאל בשיר עדין ומדויק על ניסיון לבנות את העבר, או אולי הקיים, על סמך זיכרונות, ניסיון שווא, בעולם מעורער, שאין דבר בו שהוא בטוח.

wordpress hit counter

שי אריה מזרחי
מודעות פרסומת

ניווט של פוסט יחיד

13 מחשבות על “חיזיון/ ענת קוריאל

  1. מאת זאב בתאריך :‏

    באיזה צורה יפה המשוררת אומרת דברים כאלה נכונים. מאוד נהנתי לקרוא

  2. מאת רביב גדיש בתאריך :‏

    שיר יפה מאוד

  3. מאת מוטי. בתאריך :‏

    לזה יקרא,מאבק חסר סיכוי באנטרופיה.:)
    השאלה שנשאלת,אם הוא מאבק חסר סיכוי מראש,מדוע להמשיך בו,מה הטעם בכך?
    נדמה שלשאול שאלה כזאת,זה בדיוק כמו לשאול את אודיסיאוס מדוע הוא המשיך במסעו?או לחילופין לשאול האם סיזיפוס יכול לבחור שלא לשאת את האבן שוב ושוב אל הפסגה?.נדמה לי שקאמי אמר פעם,שהבחירה להמשיך ולשאת את האבן שוב ושוב אל הפסגה ולעשות זאת בהתמדה ובנחישות וללא לאות,היא מה שהופכת את האדם לאדם והיא זאת שמאפשרת את הישג האדם(וזאת בניגוד לחיות האחרות בסביבה).אם לא ערבבתי כאן כמה דברים מהזיכרון,אז כנראה שזה מה שהוא אמר(הלוואי והיתה לי בשעה הזאת סבלנות לחפש בספרו).
    המודעות היא דבר ראשון ליכולת,אך היכולת באה בכפיפה אחת לא רק עם ההנאה מההישג,אלא גם עם הכאב,עם הייסורים,עם הסבל.ועם הפחד.בתכלס,זאת רמה אחת של הקיום.גם הסבל עובר זיכוך עם השנים,האבן היא אינה אותה האבן,אפילו הנשר המנקר בכבד נרגע לפעמים ושוכח את מלאכתו(ואפילו כאשר הוא זוכר,לא תמיד בא לו לעשות את העבודה או שלחילופין הוא קץ בה ולא מוצא בה עוד עניין אמיתי).הסבל אינו גזירת גורל של האלים.גם הוא יכול לעבור התמרה.יחד עם זאת,המצב יישאר כפי שהוא,האנטרופיה לא תעלם.נדמה שהדרך היחידה לשאת זאת היא ,אכן,לאמץ את גישתו של הילד.זה שרואה פיות או שדים בחדר כאשר סוגרים את מתג האור.זה שאוהב מאוד להשתמש בדלי ובכף ובארגז החול ומאמין באמת ובתמים בעולם שהוא יוצר.המילה אמת ותמים ממש מתאימות פה.הקשר של הילד עם הצדדים היותר עמוקים במוחו הוא חד יותר ומהיר יותר וכמעט ולא מצונזר.הפילטרים של המחשבה והתרבות לא מעורבים כמעט.הקשר לאמת יותר עמוק,יותר פעיל.זה כוחו היצירתי של הילד,שהמבוגר מנסה לשחזר,לעיתים בהצלחה,לעיתים ללא..כך זה היה מקדמת דנא,לכן בכל מה שקשור בילדים,הליל הוא תמיד קדום.בכל מה שקשור במבוגרים,הליל הוא בסך הכל לילה,שבו הולכים לישון וחולמים כמה חלומות תפלים מעורפלים וטפלים,להעביר את הזמן עד בוא הבוקר,שבו הולכים לעבודה.זאת הכללה כמובן,אבל שמתי אותה כאן בכוונה.אף אחד לא מתרגש יותר מדי מהירח,וודאי לא מהצד האפל שבו.אם מדברים על צדדים אפלים של ירח,מרבית הזמן אצל המבוגרים,אלו דיבורים בעלמא.

    אני זוכר את השיר של טד יוז,שבו סיפר כיצד בנו התינוק הצביע אל הירח בפעם הראשונה.כאשר נולד בני,חיכיתי בסבלנות לראות בעצמי מתי יגלה את הירח והאם זה יהיה בדיוק כפי שמתואר בשיר.אפילו ניסיתי לעניין אותו מספר פעמים במראה הניבט בשמיים.לא עזר כלום.הוא לא ראה,עד שיום אחד הוא פתאום שם לב מעצמו.איזו התהלבות זאת הייתה וההתלהבות התינוקית הזאת עדיין נמשכת בכל פעם שהוא רואה אפילו ירח מצוייר.ממש כמו בשיר.:)

    • מאת שא"מ בתאריך :‏

      מוטי, תודה על התגובה המלומדת. אך לדעתי היא מאפילה על השיר. לא תמיד צריך להגיב באריכות יתר.

      • מאת מוטי. בתאריך :‏

        חשבתי קמעה על הדברים שאמרת והגעתי למסקנה שאתה צודק.אם לא אצליח לעמוד במשימה בפעם הבאה,אתה בהחלט רשאי לא לפרסם הודעות עד שלא אערוך אותן מחדש ואצמצם או לחילופין,אני עצמי אמנע מלפרסמם במידה ולא אצליח לצמצמם.לעיתים מספיק שאדם יכתוב רק עבור עצמו.הפרסום אינו חשוב עד כדי כך בקריאת שיר וניתוחו.התועלת הגדולה יותר עבור האדם כבר הופקה,ממילא, במהלך הקריאה המנתחת והסופגת עצמה.לשתף אחרים לאחר מכן,זה רק בגדר אפשרות,אבל לא הכרחיות.ייתכן ויש משוררים שאוהבים דווקא תגובות ארוכות,יש כאלו הסולדים מכך ולא ממש מתלהבים.אני,כמובן,עושה את הדברים דבר ראשון בשביל עצמי וצימצום היא בהחלט אמנות שכדאי לשלוט בה.אז אפשר לדבר על אפשרות בחירה בין להאריך ובין לצמצם.מתוך כוונה,כמובן,לשני הכיוונים.

  4. מאת עדי בתאריך :‏

    "צורות בהשראת עברי"- אהבתי. נהניתי. שיר יפה, ענת.

  5. מאת ירון בתאריך :‏

    שיר עצוב ויפה עד מאוד המעורר מחשבות על ההחמצות בחיים ועל האופן שבו ניתן לתקן, או לא

  6. שיר נהדר. מרגע שנמצאו בצד האחר של הירח ארגז חול, דלי וכף, הוקסמתי לגמרי. תודה.

  7. מאת פולה בתאריך :‏

    ענת שיר נפלא, שכול אחד יכול למצוא בו משהו משלו , כל אחד ימנסה להגן על ביתו/עצמו וזה כל כך קשה.

    • מאת עמירם לורד בתאריך :‏

      כה אמר פאוסט של גתה בתרגומו של יעקב כהן:

      "הו אם בחדר שלנו הצר
      שוב אור-ידידות המנורה זורעת,
      נפשנו גם היא תאור ותנהר,
      הנפש, אשר את עצמה יודעת.
      אז התבונה תשוב לדובב,
      תשוב התקווה לציץ ולפרוח,
      אז לאפיקי החיים, בשאר כוח,
      למקור החיים יתגעגע הלב."

      לפני המערבולת שאספה כל התחלה ולפני סערת הנפש שיצרה אפלה על כל ההתחלות וההמשכים. היה את אור הירח הידידותי. רגע של שפיות ומרגוע שהדף את כל האופל- ופינה מקום לעוד שיר חדש שלך.

      ענת את נפלאה.

  8. מאת עלי ארד בתאריך :‏

    נוגע בלב,מעורר מחשבות עמוקות,הן על האני הפנימי והן על הכלל . תישארי מי שאת וחיי את ההווה כי העבר עבר זה מכבר והעתיד משול לרוח נושבת שאין לדעת מה תסחוף עימה ומה יישאר אגב המעוף…

  9. מאת זאב פלדינגר בתאריך :‏

    איזה שיר מקסים. אני ראיתי בו נסיונות להתקיים בהווה אך ורק בהתרפקות והשענות על העבר. נסיונות שכמובן לא מצליחים. כתוב מעולה לדעתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: