כאוס

הילדים והמבוגרים/ דניאל עוז

היחסיות שמציג דניאל עוז בשיר פה היא הפוכה: אם בראשית דרכם הילדים נזקקו למבוגרים כדי לראות את העולם ממבט עליון ולראות את העננים והכוכבים, מאוחר יותר, לכשהתבגרו, הם עדיין זקוקים להם, אבל מתגלה להם שמה שסמכו עליו כשהיו קטנים, אינו מהווה עוד מקפצה, אלא להפך, מכשול, "תקרה נמוכה". השימוש החכם בתיאורים 'שמימיים' לעומת השימוש בתיאור שהוא עדיין של מקום גבוה – תקרה, שפעם הייתה גבוהה ונראתה כ'שחקים פדורי ענן', אבל עתה היא נמוכה, מעורר רצון לקריאה מחודשת של השיר ולאחריה נשאלות שאלות על המשמעות.

wordpress hit counter

שי אריה מזרחי
מודעות פרסומת

ניווט של פוסט יחיד

7 מחשבות על “הילדים והמבוגרים/ דניאל עוז

  1. מאת מוטי. בתאריך :‏

    אני מתבונן בתינוק הקטן שלי ואני יודע שהוא רואה בי משהו שונה לחלוטין ממה שאני באמת.ועל זה בדיוק רב השיר.מצד שני,מי יודע,אולי התינוק דווקא צודק?
    וכי מה אני באמת?מי יודע מה הוא באמת?

    האתגר הוא לא בזה,שהתינוקות "יכשלו",בדרכו של איזשהו כישוף בלתי נמנע,לאמץ את עמדת המבוגרים ביחס לעולם,זאת העמדה המנוונת של האגו,אלא שהמבוגרים יצליחו לאמץ את עמדת התינוקות,אם כי בראיה בשלה יותר,עמוקה יותר.בראיה הזאת,הסבל חובק אותם כמו שמבוגר חובק תינוק.

    המבוגרים אינם חייבים לצנוח.הם יכולים לצמוח כמו גבעול השעועית בסיפור הילדים הנודע ולהגיע איתו בדיוק למקום שאותו ראו כתינוקות.

    טוב,נו,אני מנחם את עצמי.זאת הטיית האופטימיות שאני מאמץ בדוחק.
    ואף על פי כן,נוע תנוע.:)

  2. מאת da8090 בתאריך :‏

    לשי לדניאל ולמוטי שלום
    שי אני בעקרון לא בעד פרשנות תָכנית של שירים (אני אוהב לקרוא לזה "פירשוּן") אלא בעד הערכה איכותית (כמו שעשית למשל ביום ה' בY-NETׂׂ ותודה על כך) ורק במקרים מיוחדים ונדירים אולי על הצבעה של כפל או רב- משמעות של שיר או משפט שירי, הנסמכים על מידע הנסתר מהקורא המצוי.

    בנוסף, שיר, להשקפתי לא צריך להיות חידה או צופן שיש לפענחו. אוירה חידתית, לעומת זאת, רצויה מאוד בשיר.

    מוטי מתייחס לשירים בהיבט פילוספי וזה מיוחד ומעניין, אך ברור שזו אינה דרך המלך, אלא היתלות בשיר לפיתוח נק' ראות פילוסופיות, שמוטי עושה בידע רב.

    זה שיר יפה שלשבחו יאמר, שבניגוד לשירים אחרים של דניאל, מסרו די ברור. מסיבה זו אסטה ממנהגי ואתייחס לפרשנות שבדבריך ואציין שלדעתי פרשנותך אמנם נכונה, אך לא במשפט " מאוחר יותר, לכשהתבגרו, הם עדיין זקוקים להם, אבל מתגלה להם שמה שסמכו עליו כשהיו קטנים, אינו מהווה עוד מקפצה, אלא להפך, מכשול, "תקרה נמוכה"." נראה לי שהתקרה הנמוכה שמתגלה אינה בשל "מכשולי ההורים" כדבריך, אלא בשל "מעקשי החיים". יש צעירים שחשים "שהשמיים הם הגבול", אחרים שה"תקרה נמוכה" בלי קשר להורים. (זה נסמך כמובן על העובדה הפיזית שהמרחק לתקרה מתקצר ככל שהקומה, הפיזית, לאו דווקא הנפשית, גובהת). זהו.

  3. מאת ענת חנה לזרע בתאריך :‏

    מנקודת מבט של ילד, המבוגרים (ההורים) גבוהים לפחות כמו השמיים. הם מודל גבוה רם ונחשק לחיקוי, הם חופת הגנה מפני כל. כמה טבעית וחשובה הנפת הורים את ילדיהם על כתפיים (מוחשית וסמלית), הכל שמחים ושוחקים בה. יפהפה הדימוי המאזכר זקיף, בניגוד לנטיף הצומח מן התקרה כלפי מטה, צומח הזקיף מן הרצפה (לאחר טפטוף מים והתגבשותם עם חומרים). ומה/ מי שמאפשר זאת היא תקרת המערה המגוננת מפני איתני הטבע. המבוגרים אם כן, לא רק נושאים הילדים לגובה שמיים, אל הכוכבים, הם עצמם חופת שמיים ומאפשרים צמיחתם. כשהמבוגרים צונחים כדרך הטבע (פיזית מנטלית תפקודית ותפיסתית), והילדים צומחים כלומר הופכים בעצמם לחופת שמיים (עבור ילדיהם שלהם), הרי שבעבורם כבר לא מתקיימת חופה. נכון לומר מתקיימת אך באפן שונה. שיר יפהפה שמבחינתי מדבר באפן טבעי על הטבע האנושי תוך שימוש בטבע. אני רצה לרכוש את הספר של המשורר. רצה פיזית וסמלית.

  4. מאת הדר בתאריך :‏

    שיר יפהפה. הדימויים מדברים בעד עצמם,
    בחזקה מהדהדים אל הנפש והחושים.
    בפשטות וישירות אל ההבנה. ואין צרך לפרש הלאה. תודה על השיר

    הדר לוטן

  5. שיר מאד יפה של דניאל הכרתי את השיר פעם ראשונה בהקראה ביפו וגם אז היה מעניין לדבר עליו
    חילופי דורות וכשזה קורה פתאום מרגישים הילדים שהזמן מתקצר והם הדור הבא
    שיר קצר שלוכד בתוכו עולם שלם

  6. מאת מוטי. בתאריך :‏

    עוד קצת התבוננויות:)

    השורה החותמת את השיר מכילה בתוכה אירוניה עדינה מאוד ולא חד משמעית.הבנתה תלויה בפרשנות שנותנים לשיר ובמשמעות שמייחסים למילה תקרה(סמל למגביל את הילד הצומח לקראת בגרות,למדכא את דמיונו ויצירתיותו,התפכחותו מעולם הדמיונות וגם סמל לתפיסה מציאותית יותר של ההורים והמבוגרים כבני אדם וכבני חלוף). ולמערכת המושגים האחרת שקשורה במערכות היחסים המתוארת בין ילדים למבוגרים.ויש כאן אירוניה משום שאותם ילדים שגדלו הפכו להיות בדיוק כאותם "ענקים" שעל כתפיהם עמדו,דהיינו גדולים במובן הפיזי,אבל בהחלט קטנים ודלים בראיית האפשרויות.איך זה יכול להיות שככל שגדלים,נראה כאילו האפשרויות מצטמצמות?

    הכוחות שמגדלים אותנו,(ולמרבה האירוניה,הילדים הם אלו שמבקשים "לטפס",לצמוח,לגדול,ללמוד מהמבוגרים "הענקים" הללו)הם גם אלו שמרסנים אותנו ואפילו מדכאים אותנו.ילדים לפני גיל 7 ולאחר גיל 7,נמצאים בדרך כלל במצב שונה מהותית.האנרגיה שלהם קטנה בהדרגה,היצירתיות והדמיון ביחס ישר לכך.מרד הנעורים הוא לא בדיוק מרד,משום שהוא חסר את מרכיב הדמיון שיש לילד.זהו סוג של התנגדות לתנועת העיצוב שהחברה מפעילה כנגד הילד המתבגר.יכול להיות שהמתבגרים רוצים להשיג יותר מאשר את "התקרה" הנמוכה של הוריהם,מוריהם וכדומה,אבל למעשה,התקרה הנמוכה אינה רק סמל למבוגרים,אלא סמל שלהם(במידה רבה).

    הבלוג של דניאל עוז נקרא בשם המעניין "קץ הפלאות".אכן קץ,אבל אפשר גם לשמור על אופטימיות זהירה.:)

  7. פינגבק: שיר חדש בכאוס - דניאל עוז - תכלית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: