קוואפיס/ תמיר גרינברג

 

שירו של תמיר גרינברג, הלקוח מספרו הראשון "דיוקן עצמי עם קוונט וחתול מת" (עם עובד, 1993), לוקח את הייאוש למחוזות אחרים, מפוכחים יותר, פחות "ממיתים", עם נימה מסוימת של הומור. קוואפיס, המשורר הפקיד, בשיר זה של תמיר ג., הוא כולנו, למעשה, שהמציאות כופה עלינו את השגרה המטרידה. ההומור בשיר נמצא למעשה בתובנה שעולה ממנו – "תכלית חיי היא המסע" – ניסוח אחר לאמרה הידועה על העבודה, והבחירה במילה "מסע" שיש לה משמעות של נצח, לתיאור חיי העבודה. אך ההומור, המפוכחות, הצינית משהו – הם גם בשורות הקצובות והפשוטות – כמו השגרה שפוסקת את חיינו במקצב מונוטוני.

v

שי אריה מזרחי