רשימת אורח: ענת חנה לזרע על "נעורים" של רון דהן

 

 

 

 

 

 

    נעורים, רון דהן – הוצאת אינדיבוק, 2012

ענת חנה לזרע:

כאישה, אני חווה מלחמה, אך כעורף פסיבי וממוגן. על אף דמיוני הפרוע וחושיי החייתיים, אינני מצליחה לצייר למלחמה פנים. זו מוגבלות עמה אני חיה, אודה, בשלום.

בספרו נעורים, המשורר רון דהן מפגיש אותי עם חוויית המלחמה וגורם לי להביט עמוק בעיניה ולדמוע. עליו, עלינו ועליה.

עמ' 16

אִמָּא מִלְחָמָה יוֹלֶדֶת אוֹתִי מֵחָדָשׁ
אֵיבַר מִינָהּ מְדַמֵּם, מְכֹעָר וְרָפוּי
אֲנִי נִפְלָט מִמֶּנּוּ חָמוּשׁ וְרַצְחָנִי
מֵחֶשְׁכַת הָרֶחֶם אֶל חֶשְׁכַת הַקְּרָב

אִמָּא מִלְחָמָה קְטַנָּה וַחֲרֵבָה
כּוֹרַעַת לְהַשְׁתִּין עַל הָאֲדָמָה
מְחַיֶּכֶת בְּפֶה חַף שִׁנַּיִם
מְבַקֶּשֶׁת מַיִם.

אִמָּא,
מִלְחָמָה הִיא גַּעְגּוּעֵי הַמָּוֶת אֶל עַצְמוֹ.

דפי הספר עשויים לחבוש את הפצעים ברוחו. המשורר מדמם את שירתו עד לכדי 'חיים' כפי שדימם בחייו נעוריו עד לכדי 'מוות'.

פנים אל פנים, כך נפגש דהן עם המלחמה שאליה נשלח כ"מִלּוּאִימְנִיק מְפֻחָד", בתוכה נבלע בלי הרואיות ומבלי לְהִכָּלֵם. מוות פיסי או התפכחות רצחנית הם היינו הך בעיניו ואין להינצל במסע המלחמתי מדין זה.

כך הוא נפגש גם עם הסמים לאחר שרותו הצבאי, כשבא במסעו עד קצווי עולם לבולעם.
ההתנסות בסמים מדומה למלחמה אך בניגוד למלחמה המוחשית, הפצועים בה שמחים והיא מאפשרת להם – הלומי הזיות וסמים ככל שיהיו, שיבה הביתה, בחיים. היא אינה סופנית על אף שפעמים ודאי מתו בה מרוב אושר.

המשורר עורך הקבלה בין שני מסעות אלה (שחווה לצד חברו ניר), הוא חוקר ומפענח את נקודות הדמיון, השוני וההלימה (הכאוטית, יש לומר) תוך שהוא פורש בפנינו דיווחי שירה שהם למעשה דיווחי תנועת גוף ורוח רגישים ומרגישים מן השטח. ובשטח, חולש ההפקר.

נעוריו האמיתיים מוגדרים על ידו כפער שבין הסמים – דימום קצוב של אי נחת – תחילתם, לבין המלחמה, שהלוא היא הפסד ו/ או מוות – סופם.

חוויותיו במלחמה הן כה פולשניות לרוחו עד שהן מבתקות באבחת חרב אחת ולתמיד את קרום נעוריו. ולא די בכך, הן אף גומרות אותו.

יפהפה, חזק ומדויק האופן שבו משאיל המשורר דימויים מעולם המלחמה אל עולם הסמים, כך הסמים "מֻחְבָּאִים כְּמוֹ נֶשֶׁק חַם", כך באחת ממסקנות האל-אס-די "אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְזַהוֹת אֶת הָאוֹיֵב", כך בסילוקו מיפן "…חַשְׁתִּי כְּמוֹ שָׁבוּי שֶׁהֻחְזַר לְמוֹלַדְתּוֹ…"

המלצתו לכולנו בעמ' 40

אֶל.אֶס.דִי שׁוּרָה תַּחְתּוֹנָה:
הִשָּׁאֲרוּ בָּרֶחֶם הַדָּלוּק שֶׁל הַנְּעוּרִים
בְּמֵי הַשָּׁפִיר שֶׁל הַשַּׁלֶּכֶת הַקְּדוֹשָׁה
מָחָר תִּפְרֹץ מִלְחָמָה
מִישֶׁהוּ יְכַבֶּה אֶת הַמּוּסִיקָה וְיַדְלִיק אֶת הַלַּיְלָה
שִׁמְרוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם

(אַתֶּם בְּסַךְ הַכֹּל גּוּף שֶׁעָלוּל לְהִפָּצַע וּלְהִוָּתֵר שָׂרוּעַ בְּפִנַּת הַגַּן,
מֵאֲחוֹרֵי אֶבֶן גְּדוֹלָה, חָשׂוּף לַמָּוֶת, עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ יִמְצָא אֶתְכֶם)

מי שצפה במשורר רון דהן מקריא את שירתו, לא היה יכול שלא להבחין בידו המושטת וכמו בועטת בחלל.

הספר חשוב ומיוחד, כואב, מרגש ויפה עד מאוד.
מומלץ בחום.

ענת חנה לזרע

שיר נוסף מתוך נעורים:

בקצה אילן היוחסין המתואר בשיר מצטיירת לבסוף איזו תקווה: אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה וחוזר חלילה גם בדור הבא, אך בדור השלישי התפוח יתגלגל בפיו של הנכד ויהיה בשל ומתוק, "ללא הצדקה", כך התקווה מצטיירת בשירו חסר הפשרות של רון דהן, והייאוש מתנפץ על שרשרת הטנק ב"לובן חולני". מילות השיר של דהן ימשיכו גם הם להתגלגל הלאה, עוד ועוד.

(שי אריה מזרחי)

את ספרו של רון דהן ניתן לרכוש ישירות מהמשורר או ברכישה מקוונת דרך הקישור המצורף –

http://xn--7dbcb4bc3c.co.il/?page_id=243