"תיק לבד… מתוכו ניגרים פנקסים ועטים משומשים". אורית גרינברג מתארת כאן את הארעיות שיש בדברים – חפצים שונים הנמצאים בתיק "עם ידיות מבהיקות", והמשמעות שהיא יוצקת בהם היא מורכבת ומעניינת מאוד – מציאות שכאמור מתארת את הארעיות, את אי הידיעה שיש בדברים, והשיר מתאר אותה בצורה יפה, המעוררת הסתכלות שונה, מיוחדת, על המקריות שבחיים.
אורית גרינברג משלבת בשירה מוטיבים דתיים עוצמתיים (כמו פעמונים, שיר בוקר, באר מים, חריקת הגלגלת) ובכלל על כל השיר שורה אווירה דתית. השיר, שמתחיל באווירה אופטימית, הולך ומקבל, במיוחד עם תנועת הרוח, (מסחררת אך מחטיאה, טפיחה קלה, ללא מענה), אווירת נכאים כלשהי, ההולכת ומתגברת לקראת סוף השיר. נוספת על אלה החזרתיות בשיר (בכל פעם) שגורמת לתחושת אי-נוחות – כל התיאורים האלה מתוארים בצורה יפה בשיר והופכים אותו לעוצמתי ולמיוחד.
אורית גרינברג, בת 49, עוסקת בקופירייטינג, על עצמה היא מספרת שהיא "אוהבת לקרוא שירה, סיפורת, ומד"ב. אוהבת שירים שמשאירים רושם רגשי חזק בלי להשתמש בתיאורים מילוליים (לאה גולדברג, נתן זך). כתבתי כמה סיפורי מד"ב, וכמה סיפורים קצרים."
כאוס 