שירו העדין של שמעון שלוש, הרווי הומור עצמי דק, מצייר תמונת מסלול מיוחדת ומורכבת: מציוריו של בונר, מעלה אל נוף ההרים ולעיר. משם שוב המסלול נע אל מחוזות נסתרים ואישיים, דרך השפה והחלום, אל סופו של שיר המייחל לתחילתו וכך גם הקורא שמוצא את עצמו מטייל שוב במורד השיר.
כאוס 