וכל הזמן את הים/ יעקב שי שביט

 

לתמונה המיוחדת והמורכבת שמשרטט יעקב שי-שביט בשיר כיווני תנועה מעניינים ויפים – מצד אחד, נחיתת האהבה המשותפת, הדומה לנחיתת עורב (או מטוס), אטית ובטוחה, נעשית תוך כדי שליפת הצפרניים (או גלגלי המטוס) ומתקבעת – מצד שני, תנועת הים שלעולם איננה צפויה, פעם רגועה ומלאת ביטחון, פעם גועשת ומלאת הפתעות, משני הפנים – התנועה הנצחית בין שמים לים וחזרה. שיר האהבה החכם והיפה הזה מעלה שאלה נצחית בענייני אהבה ומנכיח את התנועה המוכרת בה, שיר שמצליח לעורר בקורא את הרגשות המעורבים בנושא ומעביר במקביל יופי ומחשבה.

השיר הקודם של יעקב שי-שביט שפורסם בכאוס, שאותו ניתן לקרוא כאן, מעלה אף הוא את השאלות האלה ויש בו תנועה דומה – ומעניין להקביל את ליבוטי הנפש שנמצאים בשני השירים.

שי אריה מזרחי

נקודת מבט/ יעקב שי שביט

(מתוך "קו המחשבה, האהבה וגם הים", ספרי עיתון 77, 2000.)

המעגל הסיזיפי המסורטט בשירו של יעקב שי שביט – הוא מסע שאינו נגמר, אי אפשר לחזור אחורה, רק סביב – והביטחון העצמי הנשקף בתחילת השיר המינימליסטי הטוב והמדויק שמיטיב לתאר את התחושה כל כך – מקבל תפנית חדה בסיומו, עם השאלה הקשה, הנצחית

שי אריה מזרחי