תירוץ/ ענת קוריאל

תירוץ

בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר צָבַעְתִּי אֶת שְׂעָרִי וְהוּא נִרְאָה שׁוֹפֵעַ וָרַךְ. הַתִּלְיוֹן שֶׁקָּנִיתָ לִי נִצְנֵץ, הַחֲצָאִית יָרְדָה עַד הַבֶּרֶךְ, צְמוּדָה עִם שֶׁסַע וְנָעַלְתִּי עֲקֵבִים. הָיָה לִי מַצַּב רוּחַ מְצֻיָּן, יָרַדְתִּי בְּמַדְרֵגוֹת הַבִּנְיָן מְחֻיֶּכֶת, הֵעַפְתִּי מַבָּט בַּמַּרְאָה שֶׁבְּקוֹמַת הַכְּנִיסָה וְהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת לְכִוּוּן בֵּיתְךָ.

בְּהֶמְשֵׁךְ הָרְחוֹב הַדֶּרֶךְ הָיְתָה מְשֻׁבֶּשֶׁת מְאֹד וְעֵצִים שֶׁשָּׁרְשֵׁיהֶם הִתְחִילוּ לְהָרִים אֶת הַמִּדְרָכוֹת, נֶעֶקְרוּ. בָּחַנְתִּי אֶת מַעֲלֵה הַדֶּרֶךְ וְחַשְׁתִּי צָמָא, שִׂמְחָה וּבִלְבּוּל. מַשָּׂאִית הֶעֱמִיסָה עֵץ גָּדוֹל עַל שֳׁרָשָׁיו. נִזְכַּרְתִּי שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁהַיּוֹם מִתְיַחֲסִים בְּאַהֲבָה רַבָּה יוֹתֵר לְעֵצִים וּבִמְקוֹם לַעֲקֹר וְלִזְרֹק, מַעֲבִירִים אוֹתָם לְמָקוֹם אַחֵר.

פָּסַעְתִּי עַל הַמִּדְרָכָה בִּזְהִירוּת, עוֹקֶפֶת מִכְשׁוֹלִים, אֲפִלּוּ הַאֲבָנִים הַקְּטַנּוֹת לֹא הִטְעוּ אוֹתִי. נַעֲלַי הַחֲדָשׁוֹת נָקְשׁוּ בָּרִצְפָּה עַד שֶׁלְּפֶתַע הֶעָקֵב הַדַּק נִלְכַּד בֵּין הַמַּרְצָפוֹת וְנֶעֱקַר.

אוגוסט 2001

הלך התנועה בשיר בפרוזה של ענת קוריאל מזכיר מוטיב הלקוח מסרטי מתח או אימה: של תנועה קדימה, בעלת גוון חיובי ואופטימי, מול כוחות אימתניים, בלתי נשלטים, הפועלים נגדה.

השימוש באותו מוטיב דו-כיווני בתוך השיר, השימוש היפה בדימויי מראה וכן הלך הרוח האופטימי, למרות המכשולים שעומדים נגד, הם בלִבו של השיר כאן, מכיוון שהם מצליחים ליצור את התעתוע באופן יפה אך לבסוף מובילים לדרך שממנה אין חזור. זה שיר-סיפור טוב מכיוון שהוא מצד אחד מצליח להיות טעון ברגש אמיתי ומצד שני נעשה בו שימוש חכם במניפולציות ספרותיות שגורמות לרגש, לבסוף, להיראות באור שונה.

שי אריה מזרחי

חיזיון/ ענת קוריאל

"מערבולת אספה כל התחלה",
ענת קוריאל בשיר עדין ומדויק על ניסיון לבנות את העבר, או אולי הקיים, על סמך זיכרונות, ניסיון שווא, בעולם מעורער, שאין דבר בו שהוא בטוח.

שי אריה מזרחי

אחיזה / ענת קוריאל

התעלומה גדולה בשירהּ של ענת קוריאל, והיא עצמה משתמשת בחוכמה במילים ובצירופים שמעוררים את המסתורין: "מישהו", "סקרנות", "חבוי", "לפענח", "ארשת לא מזוהה", "אין כיתוב". הבחירה במילים אלו, יחד עם הניגודיות שבין הרוך המוזכר בתחילת השיר לבין הניכור או הריקנות שבסופה, ויחד עם איפוק רב, מצליחה לעורר בדרך מסוימת ומוצלחת אי-נוחות ורגש גדול שמהדהדים במהלך הקריאה ולאחריה, והשיר המלא והממלא ברגשות אלה, נשאר חרוט בזיכרון.

 

שי אריה מזרחי