הילדים והמבוגרים/ דניאל עוז

היחסיות שמציג דניאל עוז בשיר פה היא הפוכה: אם בראשית דרכם הילדים נזקקו למבוגרים כדי לראות את העולם ממבט עליון ולראות את העננים והכוכבים, מאוחר יותר, לכשהתבגרו, הם עדיין זקוקים להם, אבל מתגלה להם שמה שסמכו עליו כשהיו קטנים, אינו מהווה עוד מקפצה, אלא להפך, מכשול, "תקרה נמוכה". השימוש החכם בתיאורים 'שמימיים' לעומת השימוש בתיאור שהוא עדיין של מקום גבוה – תקרה, שפעם הייתה גבוהה ונראתה כ'שחקים פדורי ענן', אבל עתה היא נמוכה, מעורר רצון לקריאה מחודשת של השיר ולאחריה נשאלות שאלות על המשמעות.

שי אריה מזרחי

אֶא/ דניאל עוז

מתוך חיי החול, כתר, 2010

מרחק אווירי של כ-500 מ' מהבניין בו אני מתגורר ישנו בניין שבו מתגוררים אנשים פגועי נפש. איני יודע הרבה על הבניין ועל דייריו, אבל אחד מהם הוא אֶא, (או אֶא-אֶא, כך אני מכנה אותו),  ואין לי ספק בכך. מדי פעם, בשעות יום וערב לא קבועות, הוא נוהג להציץ מבעד לחלונו, לדפוק בזגוגית החלון ולפרוץ בסדרת צעקות אֶא-אֶא-אֶא-אֶא-אֶא!

 לאחרונה הוסיף צרחות משונות (אולי מקבל שיעורי אוריינות). אותו אֶא, כשהוא צועק אֶא-אֶא!‏ לא רק הלווייתנים שומעים אותו, כל חיות הבר שומעות אותו, העכברים זוקפים אזניהם, החולדות יוצאות ממחילותיהן, קופא זנבם של חתולי הרחוב, אפילו חריוני היונים נעצרים במעופם באוויר. כשאני שומע אותו צועק, אני רוצה לפעמים לכוון אליו רובה דו-קני ולצלוף בו, כדי שישתוק, אבל לרוב אני מזדהה איתו, ורוצה לצעוק אֶא יחד איתו, או לחלופין, לאסוף אותו בזרועותיי, ללטף את ראשו ולנחמו. השיר הזה, של דניאל עוז, מוקדש לך, אֶא.

שי אריה מזרחי

קריוגניקה/ דניאל עוז

 

 

 

מתוך חיי החול, כתר, 2010

קריוגניקה, הקפאת אברי גוף או גוף שלם, שהיא בעיקר מדע בדיוני עד עתה, מקבלת בשירו היפה והמרענן של דניאל עוז משמעות של הווה, ללא קשר להיותה מדע בדיוני או לא, כאשר שאלתו של הדובר בשיר מקבלת תשובה מקפיאה עצמות ושתיהן, השאלה והתשובה נותנות לשיר את ההומור היפה בו.

שי אריה מזרחי

//