כוחו של השיר של נועם שדות הוא במודעות הגדולה שיש בו: לא רק של הדמות השירית הדוברת בו אלא גם, כמובן, בבחירה של המילים ובהעצמה שלהן, עד כדי ההגחכה המתבקשת, בנסתר ובגלוי, של הדמות השירית. זה שיר נרקיס חכם כי הוא במודע בונה מגדל שממנו קשה לרדת ולא עושה לעצמו הנחות באף שלב, ולבסוף מותיר רושם קשה ולא מתפשר.
האמנם כל הדרכים מובילות למרכז ההנאה? האם הידיעה היא אכן ברורה, חזקה ובוטחת? נועם שדותמצליח בשיר המיוחד והשונה הזה לערער על השאלות האלה ומציג שאלות קשות אחרות במקומן על רצון שנלחם במציאות ועל השלכת שנשארת לאחר שהשאלות האלה מצליחות לקבל מענה כלשהו.
כוחניות שמאחוריה מסתתרים קנאה ובלבול והודאה בחולשות בשירו המעניין והיפה של נועם שדות, כל אלה בתוך מחזוריות בלתי נמנעת שסופה מוביל ל'קיום בלתי אפשרי', כך בשיר, שהוא כזה, המזכיר סיפור אחר, מטאמורפוזה אחרת.