כאוס

אֶא/ דניאל עוז

מתוך חיי החול, כתר, 2010

מרחק אווירי של כ-500 מ' מהבניין בו אני מתגורר ישנו בניין שבו מתגוררים אנשים פגועי נפש. איני יודע הרבה על הבניין ועל דייריו, אבל אחד מהם הוא אֶא, (או אֶא-אֶא, כך אני מכנה אותו),  ואין לי ספק בכך. מדי פעם, בשעות יום וערב לא קבועות, הוא נוהג להציץ מבעד לחלונו, לדפוק בזגוגית החלון ולפרוץ בסדרת צעקות אֶא-אֶא-אֶא-אֶא-אֶא!

 לאחרונה הוסיף צרחות משונות (אולי מקבל שיעורי אוריינות). אותו אֶא, כשהוא צועק אֶא-אֶא!‏ לא רק הלווייתנים שומעים אותו, כל חיות הבר שומעות אותו, העכברים זוקפים אזניהם, החולדות יוצאות ממחילותיהן, קופא זנבם של חתולי הרחוב, אפילו חריוני היונים נעצרים במעופם באוויר. כשאני שומע אותו צועק, אני רוצה לפעמים לכוון אליו רובה דו-קני ולצלוף בו, כדי שישתוק, אבל לרוב אני מזדהה איתו, ורוצה לצעוק אֶא יחד איתו, או לחלופין, לאסוף אותו בזרועותיי, ללטף את ראשו ולנחמו. השיר הזה, של דניאל עוז, מוקדש לך, אֶא.

שי אריה מזרחי

wordpress hit counter

מודעות פרסומת

ניווט של פוסט יחיד

4 מחשבות על “אֶא/ דניאל עוז

  1. מאת דפנה שחורי בתאריך :‏

    שיר נפלא

  2. מעניין למה הוא התכוון… אא כאלוהים? אא כצעקה של הלב? אא כמשהו שלא מצליח לעבור את הגרון?
    תהיות.

  3. מאת ללא שם בתאריך :‏

    הילד מרחוב שבזי..

    תודה דניאל,

    על השיר המרגש .

  4. בהחלט שיר מרגש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: