הוא שאל אם אפשר/ זיוה גל

הוּא שָׁאַל אִם אֶפְשָׁר

הוּא שָׁאַל אִם אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת לְיָדִי הִבַּטְתִּי סָבִיב וְכָל הַחוֹף רָחָב.

הוֹסִיף וְחָקַר לָמָה יֵשׁ לִי פַּרְצוּף שֶׁל תִּשְׁעָה בְּאָב וְלֹא הָיָה לִי

לוּחַ שָׁנָה לִבְדֹק אִם אֶמֶת הָיוּ דְּבָרָיו. הוֹצִיא פִּנְקָס וְרָשַׁם וְכָּתַב

וּשְׁנֵינוּ יָשַׁבְנוּ שָׁם עַל הַחוֹף הֶרָחָב  אַחַר הָלַךְ וְהָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹתָיו

כַּף רֶגֶל תּוֹאֶמֶת כַּף לֹא חָרַגְתִּי מֵהַצֵּל שֶׁל גּוּפוֹ הָעֲנָק עַד שֶׁמִישֶׁהוּ בָּא

הִצִּיעַ לְהִצְטַרֵף אֵלָיו לַמִּשְּׂחָק וְחָשַׁבְתִּי לָמָה לֹא וְהִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי

וְרָאִיתִי כִּי שָׂמַח אַחֲרֵי כֵן שָׁאַל אֵיך אֲנִי יוֹצֵאת מִתּוֹךְ גּוּפִי וְדָרַשׁ לָדַעַת

אִם זֶה קֶסֶם שֶׁהוּא לֹא רוֹאֶה אוֹתִי בִּכְלָל.

הרבה חן נערי יש בשיר-סיפור היפה של זיוה גל, שיר-סיפור שבו דבר מוביל לדבר, והקצב שבו הוא חי ומתרחש מאליו, גם משום החריזה הפנימית הבלתי פוסקת, גם כי המילים נראות כאילו מתגלגלות מאליהן בקצב שהוא כאמור בלתי נשלט.

זיוה גל, מורה לספרות, פרסמה בעברה בכתבי עת כמו 'זוטא',  'פסיפס', 'פואמה', ו'הליקון'.

שי אריה מזרחי